דובאי אין דה סקאיי - עיר ב-48 שעות

26 בינו׳

זמן קריאה 9 דקות

עודכן: 27 בינו׳

או כמה פעמים תגידו פה את המילה "הכי"?... כנראה שהכי הרבה פעמים בחייכם.

נחתתי ליומיים בדובאי, מצד אחד זמן קצר וקצוב – ומצד שני בעיר כל כך תוססת ומהירה, גם ההספק שלי היה כזה – מהיר ואינטנסיבי.

לפני שאסקור את האטרקציות המרכזיות שלא כדאי לפספס בביקור חפוז של עד 48 שעות, אעצור רגע אל מול התופעה הזאת שהיא העיר דובאי, אנסה לפצח את סוד הקסם וגם אתן את השנקל שלי על התחושה המאוד מסעירה שחוויתי כאן ושאף אחד ושום דבר לא הכין אותי אליה.

מי שעוקב אחרי הבלוג יודע שתמיד אעדיף חוויות בטבע, כזאת אני - ילדת טבע נצחית, קיבוצניקית בדם, ערים גדולות והומות לרוב עושות לי חלושס. ובכל זאת הנה עיר, ולא סתם עיר אלא כרך אורבני שצמח מן השממה המדברית ובתוך כ-20 שנה הפך להיות נווה מדבר עירוני מפותח, נחשק ואייקוני.

איך זה קרה? למה דווקא כאן? ועוד תהיות שעלו לי תוך כדי הביקור ואנסה לפצח אותן ולתת קצת מנקודת מבטי על ״דובאי - התופעה״, מה זה הדבר המופרע הזה ואיך הרגשתי שם כתיירת.

נתחיל מההווה

העיר דובאי היא מוצר עשוי בקפידה, מתוקתק, יעיל ועובד כמו מכונה משומנת היטב.

מאחוריה יש חזון של חדשנות ופריצת דרך, צמיחה ושכפול. היא מתודלקת בשאפתנות, בראייה עסקית פנומנלית, בהבנת המרחב בו היא מתפתחת, הופכת את חסרונותיה ליתרונות ברורים ואינה בוחלת באמצעים כדי להגשים את גחמותיה.

המוצר שמתקבל הוא מרחב עירוני אולטרה מודרני, נוצץ ומרהיב, מעוטר במונומנטים מפלצתיים, בתחושה עתידנית, בשירותי תיירות ומסחר ברמה הגבוהה ביותר שקיימת, ומרגיש כמו לונה פארק אחד גדול – אם תרצו "לאס וגאס על סטרואידים".

בתור מישהי שתמיד קל לה להתמצא ולנווט, הרגשתי לא פעם אובדן אוריינטציה מוחלט וטשטוש מרחב וזמן, אם זה בשדה התעופה העצום שרק לצאת ממנו לוקח כמעט שעתיים מרגע הנחיתה, אם זה בקניון המפואר ואדיר המימדים ששואב אותך לתוך עולם ממוזג, מעוצב ומלא מבוכים והפתעות, שכל פינה בו כמו לקוחה מסרט פנטזיה, וגם אם תסתובבי שם חודש שלם לא תדעי מה כבר ראית ומה עדיין לא. גם יחד עם כל השילוט החכם והסופר-אינטליגנטי, לא בטוח שתצליחי לצאת מאותה דרך בה נכנסת וסיכוי סביר שגם לא תרצי.

בדובאי יש כל כך הרבה גירויים לכל החושים. ריח בוטיקי של בשמי יוקרה, מסכי לד מרצדים, שלטי חוצות בגודל של אצטדיון כדורגל, גורדי שחקים אדירים, אקווריומים, מסעדות שף, מפלים ומזרקות. הכל סוגר עליך מכל כיוון וגורם לך להרגיש לפרקים תלושה ואבודה, ולעתים כמו בת אצולה מיוחסת. מבלבל? כן בהחלט ומרגיש שזו המטרה. לתת לתייר חוויה יוצאת דופן, משהו שהוא לא ראה ולא חווה בשום מקום אחר בעולם – מקוריות, ייחודיות, אדג'יות מסוג מאוד מסוים.

בדובאי יש כל כך הרבה גירויים לכל החושים. ריח בוטיקי של בשמי יוקרה, מסכי לד מרצדים, שלטי חוצות בגודל של אצטדיון כדורגל, גורדי שחקים אדירים, אקווריומים, מסעדות שף, מפלים ומזרקות. הכל סוגר עליך מכל כיוון וגורם לך להרגיש לפרקים תלושה ואבודה, ולעתים כמו בת אצולה מיוחסת. מבלבל? כן בהחלט ומרגיש שזו המטרה.

זרקור אל העבר

להבדיל מערים מודרניות שאנו מכירים, העיר הזאת לא צמחה סביב מוקד היסטורי, כי אין פה בעצם היסטוריה בנויה או כתובה. המרחב האדיר הזה הוא מדבר שטוח, בו חיו שבטים נודדים ואפילו העיר העתיקה היא מעין כפר משוחזר שמציג הוויה של עיר מזרח תיכונית מדברית עם מוטיבים כמו בתי בוץ ומגדלי רוח, ולא באמת הדבר האמיתי.

אותם שבטים וכפרים קטנים התפרנסו משליית פנינים ודגה מן הים ובהמשך ממסחר בבשמים ותבלינים, ואז טוויסט בעלילה ובשנות ה-60 הגיע ידידינו הטוב והמיטיב - הנפט.

אז נכון שהנפט הביא את העושר והכסף הגדול, אבל לא על הנפט לבדו יחיה האדם, כי הנפט הוא משאב מתכלה וכאן נכנסת היזמות, היצירתיות והחזון של השליטים, שהחליטו להפוך את דובאי למגנט בינלאומי של נדל״ן, מסחר ותיירות והצליחו בענק.

המדינה השקיעה את כל מרצה והונה כדי לייצר כאן פארק אטרקציות חדשני ומתקדם, הן למשקיעים בינלאומיים והן לתיירים ועובדים מכל העולם. פגשתי בביקור הקצר מאוד שלי עובדים זרים ממרוקו, מטורקיה, מפקיסטן, הודו, בנגלדש, סוריה, לבנון ואף מאירופה. התמהיל פה מעניין במיוחד וחסר תקדים בעולם, כי 90% מתושבי איחוד האמירויות הם עובדים זרים ורק כ-10% הם אמירתיים.

השליטים הבינו שאנשים ירצו לבוא לגור, לעבוד או להשקיע בעסק כאשר יש להם רווח אישי ריאלי. וכאן נותנים לפועלים לחיות ולקיים את מרכז חייהם בכבוד עד הגיעם לגיל פרישה, ליהנות מתנאי מחיה טובים וחופשה שנתית ארוכה בקיץ (חודשיים! מי אמר את המילה "עבדים" ועל מי?), למשקיעים מעניקים את הטבות המיסוי הכי נדיבות שיש, ולתיירים את האטרקציות הכי אייקוניות - כי מי לא רוצה לגעת בשמיים ומי לא רוצה להרגיש כמו בן של שיח', אפילו ליום אחד?

עם הפנים קדימה

כמטרופולין שלא נולד סביב אתר היסטורי שכזה, הוא מצמיח אותו מעצמו, עושה היסטוריה וכותב את העתיד. אין פינה בעיר שלא משדרת חדשנות ואמביציה בלתי נתפסת.

הכל בסקיילים מטורפים - הכי גדול, הכי גבוה, הכי מוגזם. הם יצרו כאן איים בתוך הים כדי לקבל עוד עשרות קילומטרים של קו חוף, בנו את עין-דובאי ((Dubai Eye – גלגל הענק הגבוה בעולם, עכשיו מתכננים בניין גבוה יותר מהבורג׳ חליפה וגם עובדים על פרויקט חלל משלהם. הם מתאווים לשבור את השיאים של עצמם וזה בהחלט מעורר השתאות ויראת כבוד, כן זה מטורף בכל קנה מידה.

השליטים הבינו שאנשים ירצו לבוא לגור, לעבוד או להשקיע בעסק כאשר יש להם רווח אישי ריאלי. וכאן נותנים לפועלים לחיות ולקיים את מרכז חייהם בכבוד עד הגיעם לגיל פרישה, ליהנות מתנאי מחיה טובים וחופשה שנתית ארוכה בקיץ (חודשיים! מי אמר את המילה "עבדים" ועל מי?), למשקיעים מעניקים את הטבות המיסוי הכי נדיבות שיש, ולתיירים את האטרקציות הכי אייקוניות - כי מי לא רוצה לגעת בשמיים ומי לא רוצה להרגיש כמו בן של שיח', אפילו ליום אחד?

קצת על המרחב

אפילו שהתחושה היא של מרחב מערבי לכל דבר, עדיין אנחנו במדינה מוסלמית וככזאת יש חוקים וכללים שמעידים על התרבות של בני המקום ושחשוב לציית להם. למשל אין להפגין גילויי חיבה במרחב הציבורי ואסור לשתות אלכוהול בציבור. עוד חוקים ברורים נועדו לשמור על מרחב נקי מאלימות ומלכלוך, שימו לב שאין להשליך פסולת ברחוב - זה עלול לגרור קנסות גבוהים ואף מופרכים ואפילו בית סוהר, אסור לחצות שלא במעבר חצייה, אסור ללעוס מסטיק ולשתות במטרו, אסור לצלם אנשים ללא הסכמתם ועוד. שימו לב שהעיר כל כך מצולמת, כך שאם אתם חושבים שאף אחד לא ראה, ובכן - האח הגדול צופה בכם 24/7.

כאישה זרה הרגשתי בטוחה ומוגנת מאוד, גם בשעות הקטנות של הלילה, וגם כשהסתובבתי במקומות פחות מרכזיים או אפילו בשוק ההומה. דובאי מתגאה בכמעט אפס אחוזי פשיעה, זה מעיד על רמה גבוהה של אכיפה ואין ספק שהן כתייר והן כמשקיע זה יוצר תמריץ חיובי לשים את הז׳יטון שלך על העיר הזאת.

ואם את אישה מוסלמית? הו… זה כבר מורכב. לפי החוק נשים זכאיות לשוויון בנהיגה, בתעסוקה ובהצבעה. דובאי יכולה להתהדר ביחס מיטיב עם נשים - היא בנתה בית חולים לנשים וילדים, ובעיר מסתובבות מוניות עם גג ורוד שמיועדות לנשים ונהוגות בידי נשים. בפועל מדובר בחברה עם מסורת פטריארכלית, וככזאת על האישה עדיין חלות מגבלות של חופש תנועה ולבוש, וגם אם החוק מתיר או מעודד העסקה של נשים, בפועל זה לא בהכרח קורה. נשים לעתים נתונות לשליטה ודיכוי מבית, ולראייה הסיפור המפורסם על הנסיכה לטיפה, בתו של שיח' מוחמד בן ראשד אל מכתום, שליט דובאי, שברחה מן הארמון לאחר שלא הותר לה לבלות עם חברותיה מחוצה לו, ולא הסכימה להשלים עם חיים תחת משטר גברי דכאני. לטיפה נתפסה לבסוף בלב ים ונכלאה, אך הבריחה שלה הדהדה בעולם ויצרה תנועה למען חופש ושוויון זכויות לנשים מוסלמיות.

בגדול אני תמיד אנסה להסתכל על נשים במרחב המוסלמי בעיניים לא-מערביות, כי רק אז ניתן להבין מסורת לעומקה. הלבוש שאנחנו קוראות לו "מסורבל", "פרימיטיבי", "דכאני" הוא המקום בו האישה שומרת על גבולותיה וכבודה. התלבושת הזו היא לעתים הסוואה ותחתיה מסתתרת אישה משכילה, עשירה ויזמית בעלת עצמאות כלכלית מוחלטת. רבות מן הנשים לא חייבות לעבוד אך בוחרות בכך ממקום של משמעות, לא של הישרדות. הן עושות מהפכה שקטה מעצם כניסתן למוסדות שבעבר שלטו בהם רק גברים (אקדמיה, פוליטיקה) ומשנות מבפנים. הפער בין המצוי לרצוי קיים, אבל התהליכים קורים - הם אמנם איטיים אך משמעותיים.

לונג סטורי שורט

אומרים שלמקום הזה שחסר בשכבות של מסורת תרבות והיסטוריה אין נשמה. אני חולקת.

מצאתי נשמה גדולה באנשים הנהדרים שפגשתי פה ובעיני הם אלו שעושים את המקום הזה למעניין ומיוחד. אם זה מדריך הטיולים שלנו שהגיע לכאן מאלג'יריה וחי כאן כבר 14 שנים טובות ויודע לספר על המקום הזה אנקדוטות שלא כתובות בשום ספר, אם זו המטפלת הנעימה והמתוקה בספא, צעירה מרוקנית מטנג'יר שחיה כאן 4 שנים לבדה ובעקבותיה תיכף גם כל המשפחה תגיע, אם זה המלצר במלון שהגיע לכאן מהפיליפינים והוא נראה מאושר ושמח בכל בוקר יותר מקודמו, אם זה נהג השטח שלנו מפקיסטן שסיפר על ההיסטוריה של המשפחה שלו, בת 11 נפשות, ואפילו נתן לנו איזה הצצה על חיי הבדואים בדובאיי שמסתבר שבונים פה וילות יוקרה אה-לה-כפר שמריהו. למדתי המון מכל נשמה שפגשתי בדרך, ויחד עם החוויה של פלאי ההנדסה והארכיטקטורה הבנתי שהידיים שבנו את המקום הזה, אותן הידיים שמאכילות, שמסיעות, שמעסות, שמגישות – הן הסיפור האמיתי של האימפריה הערבית המודרנית ששמה דובאי.

ועכשיו לתכלית, כי מה רוצה התיירת המותשת אם לא רשימה מסודרת ומהוקצעת של האטרקציות שהן חובה בעיני לביקור של 48 שעות בדובאי, הנה היא לפניכם:

הגדול מכולם - הבורג' חליפה

הבורג׳ חליפה כמקדש המודרני שנוגע בשמיים מביא לעליה לרגל של מיליוני תיירים שמתאווים לחזות בפלא, ומה אגיד - זה אכן פלא הנדסי שהעין לא מסוגלת לקלוט והמוח לא מסוגל לעכל. 163 קומות על פני כ-828 מטר גובה זה לא משהו שראיתם ולא משהו שתרצו להחמיץ.

תראו אותו ביום - הוא מתנוסס לו שם נושק לשמיים העכורים, נוצץ ומרהיב, ותראו אותו בלילה עם תצוגת אורות ווידיאו ארט ששומטת את הלסתות של גדולי הציניקנים - בכל מקרה לא ניתן להישאר אדישים אל מול העוצמה האדירה הזאת מעשה ידי אדם.

מומלץ להגיע בשעות הערב ולחזות במופע המזרקות באגם המלאכותי הצמוד, אפשר להזמין מקום במרפסת של אחת המסעדות בסביבה או לתפוס מקום על גשר Souk Al Bahar. מופע מפואר של גרנדיוזיות, מקצב ותאורה.

פלא הנדסי - תצפית על אי הדקלים

כמה שתסתכלו במפות ותחשבו שאתם מבינים מה אתם הולכים לראות – שום דבר לא יכין אתכם באמת לעוצמה ולמימדים של הפלא הזה, כשתצפו בו מגובה של 240 מטר בשעת שקיעה בה נדלקים אורות העיר והשמש מלטפת בקרניה את הים.

אי הדקלים פאלם ג'ומיירה הוא המרהיב והגדול ביותר מבין סדרה של איים מלאכותיים שנבנו במטרה להגדיל את קו החוף של דובאי ולמקסם את שטח הבניה בעיר. הפרויקט הוא אחד מהישגיה הבולטים של דובאי וככזה היא מציגה אותו בצורה הכי אטרקטיבית שיש בתצפית פנורמית של 360 מעלות. התצפית היא ממגדל הפאלם טאואר הסמוך. בדרך אליה תעברו בחדרים המציגים את ההיסטוריה של בניית האי, עם המחשה אינטראקטיביות ותלת מימדית ואז תטפסו במעלית המהירה (45 שניות) למרפסת בקומה ה-52 – בה תוכלו לחזות בפלא מכל זווית אפשרית.

כרטיסים לתצפית ניתן לרכוש כאן: https://www.theviewpalm.ae/en

ואם חשקה נפשכם להתפנק כמו מלכים בבריכת האינפיניטי הגבוהה בעולם, בואו לקומה ה-50 כאן תוכלו להשקיף על הנוף המיוחד של האי מתוך המים עם קוקטייל ביד אחת ומצלמה ביד השנייה. כרטיסים לפאן הטהור הזה, כאן – גם ביום וגם בלילה: https://auraskypool.com/experience/rise-with-aura/

+ רק קחו בחשבון שהחב'רה שמתצפתים 2 קומות מעליכם יצלמו אתכם בדיוק כמוני 😊

העיר העתיקה והשווקים

כחובבת אותנטיות ואדג'יות, חיפשתי ברשת לפני הנסיעה דברים אחרים שאפשר לראות פה מלבד היוקרה והחדשנות ופתאום קפצו לי תמונות של עיר עתיקה עם שווקים (שוק תבלינים, שוק בשמים, שוק זהב), סירות עץ שטות על פני המים ובתי תה מסורתיים. מייד ידעתי שלשם אני חייבת להגיע, ובאמת איך לומר – זה היה אחד משיאי הנסיעה. אמנם העיר העתיקה היא עיר משוחזרת, ואמנם היא ממש קטנה אפילו במונחים ישראלים, ואמנם אין בה שלל אטרקציות, אך יש בה איזשהו קסם מסוג אחר – מזרח תיכוני מעורבב עם מזרח אסיאתי, ריחות של קטורת, הל, ציפורן והיביסקוס, כוכים נסתרים, גלריות קטנות ומתוקות וכל מיני הפתעות קטנות ששמורות למי שאוהב לשוטט ולנבור בשווקים.

העיר העתיקה נמצאת בשתי גדותיו של ה"קריק" – תעלת מי ים שמקיפה את מרכז העיר. בגדה הדרומית נמצאות שכונות אל-פאהידי (Al Fahidi) ואל סייף(Al Seef) ובגדה הצפונית שכונת דיירה (Deira) בה נמצאים השווקים. בכדי לעבור בין שתי גדות התעלה, תוכלו לשוט בסירת אברה מסורתית (השייט עולה 1 דירהאם ואורך כ-5-10 דקות) – חוויה מומלצת בחום.

עוד דברים נחמדים לראות ולעשות שם מלבד לשוטט בין רחובות השוק ההומים –

לשבת לתה או קפה ב- Arabian Tea House – בית קפה מסעדה סופר-אינסטגרמי שנראה כמו לקוח מאגדות אלף לילה ולילה.
לבקר ב- XVA Gallery – גלריה לאמנות וחפצים יפים שנמצאת בתוך מלון בוטיק. החצרות הפנימיים מוצלים ונעימים ומזמנים ישיבה להתאווררות, יש כאן סטודיו לאמנות ותכשיטנות מקומית, בגדי יד שניה ועוד.
לראות את טבעת הזהב הגדולה בעולם במשקל 64 ק"ג ובקוטר 49 ס"מ – נמצאת בשוק הזהב בחלון הראווה של חנות התכשיטים Taiba. גם אם לא תראו אותה, תוכלו לשוטט סתם ככה בשוק ולהסתנוור מכל הבלינג הזה.
לטעום גלידה מחלב נאקה – בחיי שלא הרגשתי שום הבדל בטעם בגלל כמות הסוכר ששפכו שם, אבל החברים שלי כל כך עפו על זה שאני ממליצה לנסות. לא מועיל לא מזיק, תוכלו לסמן וי על החוויה.
לשוטט בין סמטאות הכפר המשוחזר באל-פאהידי, בין בתי החול ומגדלי הרוח שנועדו לווסת את הטמפרטורות בימים חמים לפני
המצאת המזגן, ולדמיין איך חיו כאן בימים ההם לפני גילוי הנפט.

בילוי כזה אורך במינימום 4-5 שעות, אז תפנו לכם זמן וקחו איתכם גם כסף מזומן.

קניון דובאי Dubai Mall

וונדרלנד זה כאן! כל מה שתרצו וגם מה שלא תרצו תחת קורת גג אחת – חנויות יוקרה מנצנצות, רשתות ענק, אקווריום, מפל מים מפואר על-פני 4 קומות, מסעדות שף, בתי קולנוע, החלקה על הקרח, פארק מציאות מדומה ועוד ועוד – רק תישארו ואל תצאו מכאן לעולם.

המרחב הענק הזה (1.1 מיליון מ"ר, כ-1200 חנויות) תוכנן כדי לתת מענה למבקרים בעיר בימי הקיץ הרותחים והמהבילים, כאשר הטמפרטורה בחוץ נושקת ל-50 ואף למעלה מכך – מעין עיר בתוך עיר, המציעה חוויה ממוזגת, מעוצבת ונוטפת שיק. כל מותג שמחשיב את עצמו למשהו, מציג כאן את חנות הדגל עם טאצ' של גדולי המעצבים – חגיגה של עושר, צבע וסטייל שאין כדוגמתה.

הקניון מאובזר בשילוט חכם שיעזור לך למצוא את עצמך בקלות (זה עובד מעולה, אבל באיזשהו שלב הרגליים שלך פשוט ימותו לפני שתמצאי את היציאה), בשירותים מעוצבים שאפשר לאכול בהם מהרצפה מרוב ניקיון – חוויה שלא נתקלתי בה – אפילו הדיספנסרים עשויים שיש והנייר הרך והנעים בהם עובר קיפול ידני לאחר כל משתמשת. נשבעת.

יש כאן שירותי הסעה של רכבי קלאב-קאר חינם בתוך הקניון למתעייפים ולמתעייפות, ואלפי מקומות חנייה במידה והגעתם ברכב פרטי.

אתר הקניון: https://thedubaimall.com/

פתוח בכל יום בין השעות-10:00-23:00, בסופ"ש שישי-ראשון 10:00-00:00