או כמה פעמים תגידו פה את המילה "הכי"?... כנראה שהכי הרבה פעמים בחייכם. נחתתי ליומיים בדובאי, מצד אחד זמן קצר וקצוב – ומצד שני בעיר כל כך תוססת ומהירה, גם ההספק שלי היה כזה – מהיר ואינטנסיבי.  לפני שאסקור את האטרקציות המרכזיות שלא כדאי לפספס בביקור חפוז של עד 48 שעות, אעצור רגע אל מול התופעה הזאת שהיא העיר דובאי, אנסה לפצח את סוד הקסם וגם אתן את השנקל שלי על התחושה המאוד מסעירה שחוויתי כאן ושאף אחד ושום דבר לא הכין אותי אליה. מי שעוקב אחרי הבלוג יודע שתמיד אעדיף חוויות בטבע, כ

שישי בוקר, החייל נשאר שבת, המרכזי במסע ישראלי, התינוק בבית הספר. מה עושים עם כל החופש הזה שנפל עלינו כך כמו מן מהשמיים? לסיפתח, שחשוב שיהיה קצר כמו מקלחת בצבא ומשמעותי כמו התכנים במסע ישראלי, ארזנו את עצמנו וגלון של מוטיבציה ועלינו לנצרת, העיר והג'יזס קרייסט. נכנסים לאוטו, המסוקס ואני, פותחים חלונות, בוחרים מוזיקת דרכים משובחת ומתגלגלים בכבישי העמק החלומי. מרבדים של ירוק מכל עבר, אוויר צח חורפי מדגדג את האף, ונוף טבעי צלול ופתוח. אבא׳לה איזה נוף. חונים בפאתי השוק. הסמטאות צרו