אנדלוסיה. נראה אתכם אומרים את השם הזה שלוש פעמים ברצף ונשארים אדישים. כשאני אומרת אותו ככה בריפיט הלב שלי נפתח. וככה זה בדיוק. כאילו היקום פרש שמיכה רחבה - ענקית! - של טבע, אור שמש ושמים כחולים, ואמר - כאן נתתי את הנשמה, בואו להתרפק. אנו פוגשים בה אחרי קיץ יוקד. טרשית, צרובה, צמאה לגשם. ראינו כבר זוהרות ממנה ולא מעט, אך אין כמוה בפשטות, בחן ובנדיבות שלה. כמו חיוך מאוזן לאוזן מלא נמשים, כך היא מקבלת אותנו - מרחבים של טבע אינסופי, שנקודות קטנות ומתוקות מעטרות אותו בלבן בוהק.