אתונה - יעד מושלם לבריחה קצרה, אם לא אכפת לך להתאהב על הדרך... קודם כל בואו ונסיר את הכובע – זהו המקום בו נולדה התרבות המערבית וממנו פרצה אל העולם הגדול, על מדרכותיה שעטו הסוסים של אלכסנדר, כאן אבות הפילוסופיה סוקרטס ואפלטון חיפשו את האמת, ואיפשהו גם לנו כתיירים או מבקרים-לרגע מתחשק להתעטף קצת בהילה שלה. זוהי קפיצה קטנה לעיר הגדולה שיש בה הכל ושכל אחד ואחת יכולים להרגיש איך הלב שלהם פועם ביחד איתה. אתונה היפה – יש בה את כל מה שצריך לחופשה קצרה והיא מתאימה לכל סוג של בילוי. הא

או כמה פעמים תגידו פה את המילה "הכי"?... כנראה שהכי הרבה פעמים בחייכם. נחתתי ליומיים בדובאי, מצד אחד זמן קצר וקצוב – ומצד שני בעיר כל כך תוססת ומהירה, גם ההספק שלי היה כזה – מהיר ואינטנסיבי.  לפני שאסקור את האטרקציות המרכזיות שלא כדאי לפספס בביקור חפוז של עד 48 שעות, אעצור רגע אל מול התופעה הזאת שהיא העיר דובאי, אנסה לפצח את סוד הקסם וגם אתן את השנקל שלי על התחושה המאוד מסעירה שחוויתי כאן ושאף אחד ושום דבר לא הכין אותי אליה. מי שעוקב אחרי הבלוג יודע שתמיד אעדיף חוויות בטבע, כ

אנחנו מגיעים לחופשה זוגית של יומיים וממש בא לנו להתאהב בה, בעכו העתיקה. זה לא בא לנו טבעי. מרגישים שצריך לרכך משהו בתוכנו כדי להכיל ולקבל אותה כפי שהיא - עם ההזנחה, הקמטים, הקילופים והחשיפות הלא-מצועצעת שלה. לא צריך סיבה מיוחדת בכדי לתקתק נופש קוויקי בארץ, אבל הפעם זו חגיגת יומולדת עגול וגדול לעצמי. מאחר ולא התארגנתי מראש, חיפשתי את הלוקיישן הכי קרוב לחו"ל (או הכי קרוב לטורקיה) שאפשר להשיג פה. ובכן - עכו בהחלט עונה על שתי ההגדרות גם יחד. זה לא שציפינו לפגוש נסיכה עם כתר, אך

אנדלוסיה. נראה אתכם אומרים את השם הזה שלוש פעמים ברצף ונשארים אדישים. כשאני אומרת אותו ככה בריפיט הלב שלי נפתח. וככה זה בדיוק. כאילו היקום פרש שמיכה רחבה - ענקית! - של טבע, אור שמש ושמים כחולים, ואמר - כאן נתתי את הנשמה, בואו להתרפק. אנו פוגשים בה אחרי קיץ יוקד. טרשית, צרובה, צמאה לגשם. ראינו כבר זוהרות ממנה ולא מעט, אך אין כמוה בפשטות, בחן ובנדיבות שלה. כמו חיוך מאוזן לאוזן מלא נמשים, כך היא מקבלת אותנו - מרחבים של טבע אינסופי, שנקודות קטנות ומתוקות מעטרות אותו בלבן בוהק.

העיר והטייטל שכל כך הולם אותה - בירת הריביירה הטורקית. אנטליה היא לא רק ריזורטים של הכל כלול ולא רק קניונים, שופינג וחופי ים, למרות שהיא בהחלט יכולה להתגאות בכל אלה ואף להתרברב עד קצה האף. אנטליה היא עיר ענקית מלאה בהפתעות לכל מצב רוח וכל מזג אוויר. יושבים לקפה וכנאפה באחד מבתי הקפה בנמל העתיק. המזלג ננעץ בתוך מעטה קריספי של שיערות קדאיף זהובות, הגבינה המלוחה נמתחת ונמסה בפה בפיצוץ של מתיקות מסעירה. לגימה של קפה מר בשביל האיזון ואנחנו מתמקמים בנחת איפשהו בין האולימפוס לגן-עד

שישי בוקר, החייל נשאר שבת, המרכזי במסע ישראלי, התינוק בבית הספר. מה עושים עם כל החופש הזה שנפל עלינו כך כמו מן מהשמיים? לסיפתח, שחשוב שיהיה קצר כמו מקלחת בצבא ומשמעותי כמו התכנים במסע ישראלי, ארזנו את עצמנו וגלון של מוטיבציה ועלינו לנצרת, העיר והג'יזס קרייסט. נכנסים לאוטו, המסוקס ואני, פותחים חלונות, בוחרים מוזיקת דרכים משובחת ומתגלגלים בכבישי העמק החלומי. מרבדים של ירוק מכל עבר, אוויר צח חורפי מדגדג את האף, ונוף טבעי צלול ופתוח. אבא׳לה איזה נוף. חונים בפאתי השוק. הסמטאות צרו