אנחנו מגיעים לחופשה זוגית של יומיים וממש בא לנו להתאהב בה, בעכו העתיקה. זה לא בא לנו טבעי. מרגישים שצריך לרכך משהו בתוכנו כדי להכיל ולקבל אותה כפי שהיא - עם ההזנחה, הקמטים, הקילופים והחשיפות הלא-מצועצעת שלה. לא צריך סיבה מיוחדת בכדי לתקתק נופש קוויקי בארץ, אבל הפעם זו חגיגת יומולדת עגול וגדול לעצמי. מאחר ולא התארגנתי מראש, חיפשתי את הלוקיישן הכי קרוב לחו"ל (או הכי קרוב לטורקיה) שאפשר להשיג פה. ובכן - עכו בהחלט עונה על שתי ההגדרות גם יחד. זה לא שציפינו לפגוש נסיכה עם כתר, אך

שישי בוקר, החייל נשאר שבת, המרכזי במסע ישראלי, התינוק בבית הספר. מה עושים עם כל החופש הזה שנפל עלינו כך כמו מן מהשמיים? לסיפתח, שחשוב שיהיה קצר כמו מקלחת בצבא ומשמעותי כמו התכנים במסע ישראלי, ארזנו את עצמנו וגלון של מוטיבציה ועלינו לנצרת, העיר והג'יזס קרייסט. נכנסים לאוטו, המסוקס ואני, פותחים חלונות, בוחרים מוזיקת דרכים משובחת ומתגלגלים בכבישי העמק החלומי. מרבדים של ירוק מכל עבר, אוויר צח חורפי מדגדג את האף, ונוף טבעי צלול ופתוח. אבא׳לה איזה נוף. חונים בפאתי השוק. הסמטאות צרו